האיים המלדיביים, מדינת איים באוקיינוס ההודי כ700 קילומטר מערבית לחופי סרי לנקה. מדינת האיים מורכבת מ26 אטולים ובהם 1192 איים כשרק 192 מהם מיושבים. מה זה בעצם אטול ? זהו בעצם שם שניתן לסוג מסויים של אי –או קבוצת איים – הנמצאים באוקיינוס טרופי . האטול הוא למעשה שונית אלמוגים המקיפה לגונה רדודה והמבנה הטבעתי יכול להיות פתוח או סגור. מקור הלגונה הוא בשקיעת הר געש ששרידיו לעיתים מבצבצים מעל המים. באוקיינוס ההודי יש ריכוזי אטולים כמו באיים המלדיביים לחופי סרי לנקה, לקשדוויפ לחופי הודו ואיי סיישל צפונית מזרחית למדגסקר.
אוכלוסיית האיים המלדיביים מונה כ400,000 תושבים כולם מוסלמים. המלדיביים נחשב לגן עדן עלי אדמות ואחד מהיעדים התיירותיים הכי נחשקים בעולם. יחד עם זאת המומחים מזהירים בשנים האחרונות כי השנים הבאות עלולות להיות שנותיו האחרונות של המקום ולכן מומלץ להקדים ולבקר במלדיביים או כירח דבש, יום הולדת עגול ,יום נישואין או סתם חופשה מפנקת.
עיר הבירה של המלדיביים ונמל הכניסה העיקרי היא מאלה. להבדיל מהחלום שאנו רגילים לדמיין כשהשם מלדיביים נאמר ,העיר מאלה היא צפופה מזוהמת ומזכירה יותר עיר גדולה בהודו. היא "מתהדרת" בזיהום אוויר, שווקים מטונפים ,ביוב ברחובות ועוד. במעבר חד מהאי מאלה ש"תפקידו" העיקרי אי לשדה תעופה ומנהלות של מדינה יתר האיים המאוכלסים מהווים ניגוד קיצוני. כל אי מושכר לחברות תיירות זרות אשר הקימו ומנהלות עליו מלון המעסיק את התושבים המקומיים כנותני שרותים. בכל אי מלון אחד –כן כן, ממש כך, אי בודד ובו מלון בודד. בכל אחד מהאיים חוף עם חול לבן בוהק. צבע המים מזכיר שילוב של לאגו ארגנטינו ברכס האנדים בדרום אמריקה וצלילות של חוף יווני. בכל אי פזורים עצי דקל "מעוקמים" , בקתות קש בסמוך לחוף פרטי, ברקע סירות מפרש צבעוניות ומסביבכם נותני שרות מקומיים שלא מפסיקים לחייך ולפנק. חלום או מציאות ? ולכל זה תוסיפו את תחושת הבידוד מרצון מנותקת מחדשות, בורסה, מחלות, מגפת הקורונה, ובלי חזה חשוף –איסור גורף מתוקף היותה מדינה איסלאמית- תחליטו לבד אם זה יתרון או חסרון….
האיים המלדיביים מייצגים חלום של חופשה על אי בודד עם חופי חול זכים , שמש משזפת, לילות ירח, מים צלולים וחמימים כל זה בשילוב קוקטייל צונן וצבעוני ודגים על אש בארוחת הערב. מי שמגיע לנפוש במלדיביים בדרך כלל מגיע לאי אחד ושם שוהה במהלך חופשתו. בכפר הנופש בו הוא שוהה ניתן מענה לכל צרכי התייר : מזון טוב, מגורים מפנקים ,פעילויות סביב השעון אל מול ים קסום. הרעיון מזכיר מלונות אחרים כדוגמאת הקלאב מד למשל אלא שכאן , באיים המלדיביים הרעיון מגיע למיצוי מירבי.
ההגעה לכל אי היא חוויה ייחודית בפני עצמה. לאחר הנחיתה בשדה התעופה במאלה יוצאים לאולם מקבלי הפנים ובסמוך אליו נמצא את אמצעי התחבורה לאי החלומות שהזמנו. נוכל להגיע בעזרת סירת מרוץ פרטית או מונית שרות מים משותפת, מעבורת, מטוס קטן וכמובן מטוס ימי. בהתאם למרחק של האי ,אליו אתם מגיעים, ממאלה כך מומלץ לבחור את אמצעי התחבורה המועדף. אם מדובר במרחק ממש קצר סירה משותפת, מעבורת, או סירת מרוץ פרטית יספיקו. אולם לא מעט מהאיים מרוחקים יותר ולכן מומלץ לקחת מטוס מים גם כדי לחסוך שעות מיותרות של שייט וגם להימנע מבחילות ומחלת ים לרגישים שבינינו. מעבר לכך זו חוויה מיוחדת לטוס ולהנות מנוף של אטולים ואיים רבים פזורים באוקיינוס שמתחתינו. חשוב מאוד כאשר מזמינים נופש באיים המלדיביים לכלול מראש בחבילה את כל המיסים המקומיים וההעברות. וכמובן לקחת בחשבון את עניין הכלכלה באיים ולהזמין ארוח על בסיס פנסיון מלא.
העדר תחבורה ממשלתית סדורה והמרחק בין האיים גורמים לכך שתייר המגיע לחופשה נשאר על אי אחד כל הזמן. אז איך יוצרים אווירת חופש קסומה ומונעים מהתייר תחושה של קלסטרופוביה.? הדרך היא לייצר מקסימום פרטיות באתר .כל החדרים פונים למים ומפוזרים באי כשצמחיה מפרידה ביניהם. גם אם יש חדרים צמודים אחד לשני הפתחים פונים לכיוונים שונים ובכך שומרים על הניתוק. גולת הכותרת במלדיביים הם החדרים על המים שבהם יש ירידה ישירה לחוף פרטי ואינטימי. מעצם היות התייר מוקף בים ושונית בחדר אחד מאפשר הצצה קרובה לחיים הימיים ולשינויים בהם. בחלק מהחדרים יש רצפת זכוכית המאפשרת הצצה נדירה לעולם המים מתוך החדר.
הניתוק ואי הביקור של תיירים מאיים סמוכים ושל מקומיים מחזק את תחושת הניתוק והחופש. איי הנופש הוקמו על איים שוממים ותושבי המקום לא מתגוררים בהם אלא רק עובדים שם. הם נעים כמו דמויות צללים אשר כמעט ואינן מורגשות ועם זאת מתמחים במתן שרות מצויין לתיירים. באיים עצמם אסור לישון על החוף באוהלים ואסור להבעיר אש. שמירה על איכות הסביבה היא נר לרגלי השלטונות המקומיים ובדרך כך נמנעת כניסת תרמילאים למקום. מה מותר לעשות בחוף ללא תשלום הוא שיזוף ושחייה. הדייג בחוף אסור ולמעוניינים מוצעת בתשלום נוסף אפשרות לדייג במעמקים של האוקיינוס. מעבר לדגים אחד מהסמלים של האיים המלדיביים הם דקלי הקוקוס. הדקלים בחופי המלדיביים מסמלים חיי נירוונה במקום כמו גם במקומות טרופים ואקזוטיים נוספים. עם זאת עבור התושבים המקומיים עץ הקוקוס הוא מקור לפרנסה, מחסה ממזג אויר סוער ומהשמש הצורבת. לאגוז של עץ הקוקוס מספר רב של שימושים כגון סיבים לחבלים, הכנת כלים לשתייה ושימוש בקליפת האגוז להסקה.
כפי שצויין קודם השלטונות באיים המלדיביים רגישים מאוד לסביבה.. כל אי מספק לעצמו את החשמל באמצעות גנרטור מקומי ואת המים המתוקים בהתפלת מי ים. המתקנים ממוקמים במרכז האי ,מוטמעים בטבע, עם טכנולוגיות מתקדמות ותמיד יש חשמל ומים מתוקים. תכנון ובניית החדרים באיים מביאים בחשבון את הסביבה. שמים דגש על שימוש בחומרים טבעיים המשתלבים בסביבה. ניתן גם להבחין בלא מעט תיירים אשר שומרים על איכות הסביבה ובתום החופשה מעלים לסירה שקיות אשפה מהחופשה שלהם לקחת חזרה לארצם.
כל אחד מהאיים המלדיביים, הפזורים באוקיינוס ההודי, נראה כהגשמתו של חלום האי הבודד, עם הדקל הנטוי, החול הצח והמשקאות הצוננים. במבט מעמיק קצת יותר אפשר ללמוד כאן הרבה על דרכי היווצרותם של אטולים, על אורח החיים של תושבי האיים, על שמירת הטבע כדרך להישרדות ובעיקר הזדמנות טובה לניתוק ניכר משגרת היום יום של החיים המערביים המוכרים לכולנו ולטבוע כמו רובינזון קרוזו באי בודד רק עם תנאים הרבה יותר משופרים.
